החלטה בתיק בש"פ 8208/05

           בפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

           נגד המשיב הוגש ביום 9.6.04 כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, איומים, ירי באזור מגורים, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וקשירת קשר לפשע. על פי כתב האישום, קשרו המשיב ובני משפחתו קשר לפגוע בבני משפחת הרוש מכפר יאטה (להלן: המשפחה היריבה). במסגרת הקשר ירה המשיב מספר יריות לעבר ביתו של אחד מבני המשפחה היריבה. בהמשך, התפתח עימות בין בני שתי המשפחות ובמסגרתו ירה המשיב לעבר בני המשפחה היריבה ופצע שניים מהם. למחרת זרקו המשיב ובני משפחתו אבנים לעבר מכונית המשפחה היריבה. אבן שזרק המשיב פגעה באחד מבני המשפחה היריבה וגרמה לו לשבר בראשו. בהמשך, ירה המשיב לעבר ראשו של אחד מבני המשפחה היריבה והרגו. 

           עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע נעתר לבקשה זו ביום 27.6.04, לאחר שבא-כוח המשיב הסכים למעצר בכפוף לשמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר ללא צורך בשינוי נסיבות.

           במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים כלל לא נשמעו הוכחות במשפטו של המשיב. עם זאת, בתקופה זו נדונה בקשתו של המשיב לביטול כתב האישום בשל טענה להעדר סמכות ולסיכון כפול. בנסיבות אלה הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב- 45 יום, וטענה כי הארכה זו דרושה לה על מנת שתוכל לכלכל צעדיה לנוכח החשש כי עדי התביעה העיקריים, המתגוררים בתחומי הרשות הפלסטינית, לא יתייצבו למסירת עדות. ביום 9.3.05 נעתר השופט לוי לבקשה זו באופן חלקי. השופט לוי קבע בהחלטתו כי האשם לעיכוב בהכרעה בבקשה לביטול כתב האישום רובץ כולו לפתחה של התביעה. עם זאת, השופט לוי מצא כי לנוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, לא הגיעה השעה להורות על שחרורו. בנסיבות אלה הורה השופט לוי על הארכת מעצרו של המשיב ב- 30 ימים. 

           במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק, אליה התייצבו כל שמונת העדים שהינם תושבי השטחים. עם זאת, בשל קוצר הזמן נשמעה עדותו של עד אחד בלבד מקרב העדים תושבי השטחים וכן עדותו של עד נוסף. בית המשפט המחוזי קבע ארבעה מועדי הוכחות נוספים בחודשים אפריל ומאי. בנסיבות אלה הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב ב- 90 יום. ביום 5.4.05 נעתר השופט רובינשטיין לבקשה זו באופן חלקי. בהחלטתו קבע השופט רובינשטיין כי לעת הזו אין בהשתהות בפרשת התביעה, המוטלת לפתח המדינה, כדי לשנות את נקודת האיזון ולהביא לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. על כן הורה השופט רובינשטיין על הארכת מעצרו של המשיב ב- 60 יום ובמקביל הורה לתביעה להגיש בקשה להוספת מועדים בתיק.

           במהלך תקופת הארכת המעצר השנייה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות נוספות ובהן נשמעו שבעה עדי תביעה. המבקשת הגישה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב ב- 90 יום וזו התקבלה ביום 26.6.05 על ידי השופט עדיאל. בהחלטתו התייחס השופט עדיאל למסוכנותו הרבה של המשיב ולחשש הכבד מפני שיבוש הליכי משפט מצידו ולהימלטותו מאימת הדין. בנסיבות אלה קבע כי נקודת האיזון בין אינטרס הנאשם בשחרור לבין האינטרס הציבורי לא השתנתה באופן המצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

           כעת מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. באת-כוח המדינה מעדכנת כי מאז הארכת מעצרו האחרונה של המשיב התקיימו ארבעה דיוני הוכחות נוספים, אך לא הושגה התקדמות של ממש. זאת, בין היתר, בשל אי הופעתם של עדים ומאחר שאחד העדים הוכרז כעד עוין, באופן המחייב העדת שני עדים נוספים על אמרותיו. באת-כוח המדינה ציינה כי אותו עד סיפר על איומים שהופעלו עליו לבל יעיד. לדבריה, מעבר לכך מתוכננת עדותם של חמישה עדים נוספים, אשר שלושה מהם הינם תושבי שטחים וכניסתם של שניים מתוכם לישראל מחייבת אישור מיוחד מטעמים ביטחוניים. באת-כוח המדינה הוסיפה כי התאריך שנקבע לסיום פרשת התביעה הוא 27.9.05 וכי במהלך חודש אוקטובר נקבעו שני מועדי הוכחות לפרשת ההגנה. בטיעוניה מדגישה באת-כוח המדינה כי בעניינו של המשיב מתקיימות שלוש העילות להארכת מעצר. לטענתה, מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מאופי העבירות שביצע, מנסיבות ביצוען ומנגישותו לנשק חם. בנוסף טוענת היא כי קיים חשש ממשי להימלטות המשיב מן הדין וכן חשש כבד לשיבוש הליכי משפט.

           בא-כוח המשיב, מצידו, מדגיש את התמשכות המשפט, הנעוצה, לשיטתו, במחדלי התביעה, וטוען כי אף בשלב זה אין קצב שמיעת המשפט מניח את הדעת. כן טוען הוא כי בהארכת מעצר נוספת לא יהיה די כדי להביא לסיום המשפט, וזאת, בין היתר, בשל הקשיים הצפויים בזימון עדי ההגנה תושבי השטחים. בתוך כך דוחה בא-כוח המשיב את טענת המבקשת בדבר חשש ממשי להימלטות מרשו מן הדין, בהדגישו כי ברשות הפלסטינית יהיה חשוף לסכנת נקמת דם כמו גם להעמדה לדין בגין אותה פרשה. בנסיבות אלה מבקש הוא כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר. 

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. שוכנעתי כי חרף חלוף הזמן ועל אף שהמשפט התנהל בעצלתיים - בעיקר בשל הקושי בהבאת העדים תושבי השטחים - הרי שבאיזון בין ההגנה על זכויות הנאשם לבין ההגנה על ביטחון הציבור ועל תקינות הליכי המשפט, הכף עודנה נוטה לכיוון הארכת מעצרו של המשיב. זאת, בראש ובראשונה בשל המסוכנות הרבה הטמונה בו, כפי שזו נלמדת מסוג המעשים החמורים המיוחסים לו ומנסיבותיהם - מעשי אלימות קשים במסגרת סכסוך בין שתי משפחות, ירי בנשק חם ורצח של בן המשפחה היריבה. לכך יש להוסיף כי קיימות מספר אינדיקציות לאיומים על עדי התביעה, המעוררות חשש כבד כי שחרורו של המשיב ממעצר יוביל לשיבוש הליכי משפט. זאת ועוד, על אף טענות בא-כוח המשיב בדבר הגורל המר הצפוי למרשו באם יימלט לשטחי הרשות הפלסטינית, הרי ששוכנעתי כי אף העילה של הימלטות מן הדין מתקיימת בענייננו. מעבר לכך שעילה זו מובנית בעבירת הרצח, היא אף מתחזקת לנוכח העובדה שכיום המשיב אינו תושב ישראל. בנסיבות אלה, סבורה אני כי אין אפשרות להשיג את תכליות המעצר באמצעות חלופת מעצר.

           בה בעת אדגיש כי מן הראוי  שהמדינה תעשה כל מאמץ להבאת עדי התביעה הנותרים לישיבה הבאה ביום 27.9.05 על מנת שניתן יהיה לסיים את פרשת התביעה במועד זה. כן מן הראוי כי בית המשפט המחוזי יקבע, ככל שיומנו יאפשר זאת, מועדים נוספים לשמיעת התיק אשר יאפשרו לסיים את פרשת ההגנה בהקדם.  

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך ב- 90 יום החל מיום 5.9.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 967/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ט"ז באלול התשס"ה (20.9.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: